בתגובה ל: שאלה
ראשית, בספר דת הציונות לא נגעתי כלל בשאלה האם צריך לפעול בצורה גשמית מצידנו בכל הקשור לקירוב הגאולה בכלל וישוב א"י בפרט.
שאלה זו היתה נושא לדיון בין גדולי ישראל עוד בטרם הגיח לעולם הרעיון הציוני.
גם כשדובר על יותר מרכישת קרקעות בא"י ושמירת המצוות התלויות בארץ כפעולה שתקרב את הגאולה, ודובר גם על שלטון עצמאי בא"י לא כל הדעות התנגדו לכך (בקרב מועצת גדולי התורה של אגו"י ובאופן שתהיה זו מדינה שתושתת לגמרי על חוקי התורה ושלא תהיה כרוכה בחיכוך כלשהו עם האוכלוסיה הערבית בא"י וסביב לה).
מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל לא תמכה בהצהרת בלפור אלא החליטה שלא לפעול נגדה (כמו שכתב מרן ה"אמרי אמת" במכתבו המפורסם אודות הראי"ה קוק שכתב על האניה אחרי ביקורו בא"י בתרפ"א.).
מועצת גדולי התורה של אגו"י אמרה בתרצ"ז את הדברים החד משמעיים הבאים:"קיום מדינה יהודית היא רק אפשרית אם המדינה מכירה את חוקי התורה בתור החוקה היסודית שלה ושהנהלתה היא על פי התורה.מדינה יהודית המסרבת להכיר בהתורה כחוקתה מתכחשת למקור ישראל ושוללת את הצביון הנכון של הלאום והיא חותרת בזה תחת קיומה. ישוב יהודי כזה אינו יכול להיקרא בשם מדינה יהודית".
מי שניסה להציג באופן מסולף ושקרי (כהרגלו..) את דברי מועצת גדולי התורה של אגו"י הוא הר' מנחם מענדל כשר שכתב בקובץ "שנה בשנה" (ירושלים, תשל"ז) וז"ל: "וכן היתה דעת מועצת גדולי התורה בכנסיה הגדולה בתרצ"ז, כשדנו על ההצעה לחלק את א"י ובחלק של א"י תקום מדינת ישראל והיה מיעוט קטן מתנגדים והתקבלה ההחלטה כהרוב שהסכימו להצעה". (וכבר התיחסנו לכמה משקריו וסילופיו של הר' כשר כאן בחלק המאמרים)
אגב, בהתאם לדברי מועצת גדולי התורה החליטה הכנסייה הגדולה של אגו"י בפירוש בתרצ"ז: "הכנסיה הגדולה דוחה את המדינה היהודית המוצעת ע"י הועדה המלכותית..."
בברכה, יואל.