ושוב אפשר לראות איך גדולי ישראל...

שגזרו תענית ביום הקמת הרבנות הראשית ראו את הנולד והראי"ה קוק שהבטיח להם שהרבנות הראשית לא תתן לאף אחד לנגוע בסמכויותיה כמלוא הנימא הלך אחר דמיונות שוא והתעלם מהמציאות בשטח...

פורסם ב"הארץ":

בג"ץ בפסיקה תקדימית: בתי הדין הרבניים לקחו סמכויות שלא כדין

מאת יובל יועז

השופטים קבעו כי בתי דין רבניים אינם מוסמכים לדון כבוררים בסכסוכים כספיים על מימוש הסכמי גירושים, ובנושאים נוספים שהחוק לא הסמיך אותם לדון בהם; השופטים לא קבעו אם אלפי החלטות כאלה שקיבלו בתי הדין הרבניים יבוטלו רטרואקטיווית


בתי דין רבניים אינם מוסמכים לדון כבוררים בסכסוכים כספיים ובנושאים נוספים שהחוק לא הסמיך אותם לדון בהם. כך קבעו אתמול (חמישי) שופטי בג"ץ מישאל חשין, אילה פרוקצ'יה וסלים ג'ובראן, בפסק דין תקדימי שעתיד לחולל מהפכה ולכרסם באופן משמעותי בהיקף סמכויותיהם של בתי הדין הרבניים. את הפסיקה נתנו השופטים בעתירתה של סימה אמיר, גרושה מירושלים, שעתרה נגד בית הדין הרבני הגדול ונגד בעלה לשעבר בדרישה לבטל את פסיקתו של בית הדין במחלוקת על הפרת הסכם הגירושים ביניהם.

"לערכאת שיפוט ממלכתית לא נתונה סמכות לדון ולהכריע כבורר מכוח הסכמת הצדדים, אלא אם ניתנה לה סמכות כזו במפורש בחוק", כתבה השופטת פרוקצ'יה, "בתי הדין הרבניים הינם חלק בלתי נפרד ממערכת השפיטה בישראל, והם שואבים את כוחם וסמכויותיהם מכוח חוק המדינה. אין להם אלא מה שהחוק היקנה להם". השופטת הדגישה, כי "הסכמת הצדדים איננה יכולה כשלעצמה להקנות סמכות לבית הדין הרבני. אין לבית הדין הרבני כוח וסמכות להכריע במחלוקת כבורר מכוח הסכם בוררות בין בעלי הדין בעניין שאיננו בתחום סמכותו על-פי דין. הסכמת הצדדים איננה מועילה להקנות לו סמכות להכריע כבורר".

לקביעה החדשה, שלפיה בית הדין הרבני רשאי לדון כבורר רק באותם עניינים שלגביהם הוסמך בחוק לדין גם כערכאה שיפוטית, עשויה להיות השלכה נרחבת על תפקודו של בית הדין. בתי הדין הרבניים דנים ב-700 תיקי בוררות בשנה, ומספר זה איננו כולל את הסכסוכים בין בני זוג המנוהלים כבוררות.

בג"ץ אף מתייחס לאפשרות שהחלטות עבר שקיבלו בתי הדין הרבניים כבוררים יבוטלו רטרואקטיווית. "סוגיית היקף סמכותו של בית הדין הרבני מעלה שאלות לא רק מכאן ואילך במבט צופה פני עתיד, אלא גם כלפי העבר", כתבה פרוקצ'יה, "הצפייה אל העבר מעלה את שאלת תוקפן המשפטי המחייב של הכרעות בית הדין שניתנו לאורך השנים מכוח הסכמת בעלי הדין. שאלה זו איננה פשוטה כלל ועיקר, והיא תמתין לשעתה".

הסכם הגירושים בין אמיר לבעלה כלל סעיף שקבע שאם יתעוררו מחלוקות בין הצדדים בעתיד, מתחייבים הצדדים לפנות בעניינן רק לבית הדין הרבני. ואולם על-פי פסק דינו של בג"ץ, שאלת הפרתו של הסכם הגירושים איננה נחשבת עניין מ"ענייני נישואים וגירושים" שלבית הדין הרבני נתונה סמכות לדון בו, ואף לא עניין הכרוך או נלווה לעניינים אלה. בג"ץ דחה את קביעת בית הדין הרבני, כי הסעיף בהסכם מעניק לו סמכות לדון בעניין כבורר, וקובע כי "עיון בתוכנו של הסכם הגירושים מלמד שאין לראות בו משום הסכמה לבוררות (...) בני הזוג סברו בטעות כי בהסכמתם לפנות לבית דין רבני יש כדי להקנות לו סמכות הכרעה כערכאה שיפוטית ממלכתית, ולא כבורר".

שופטי בג"ץ היו מודעים להיבט התקדימי בפסיקתם, וציינו כי בעבר לא הוכרעו סמכויות בתי הדין הרבניים, ו"נוהג זה איפשר פרקטיקה שיפוטית שאיננה עולה בקנה אחד עם עקרון החוקיות", ואשר "איננו מתיישב עם המבנה המערכתי של ערכאות השיפוט וחלוקת הסמכויות ביניהן". פרוקצ'יה מדגישה, כי גם בעתיד יוכלו קבוצות שונות באוכלוסייה לפנות לבוררות מחוץ לערכאות השפיטה הממלכתיות, אך הדגישה כי "יש לשמור ולהגן מפני טשטוש גבולות בין מערכות שיפוט ממלכתיות לבין המערכות החלופיות".