נדב
2/19/200602:56
הרב רבינוביץ ראש ישיבת מעלה אדומים בספרו "מלומדי מלחמה"
מביא את ההסבר למה לשיטתו יש בדורנו אנו מלחמת מצווה, הוא מסביר
זאת עי הגמרה בדף מה בערובין על נוכרים שצרו על עיירות ישראל בשבת,
והוא מביא את דברי הרמב"ם בהלכות שבת כדי להסבירר את שיטתו:
הבאתי חלק מדבריו.
"בפרק שני בהלכות שבת דן רבינו בענייני פיקוח נפש הדוחה את השבת ושאר כל המצוות,חוץ מעבודה זרה,,גילוי עריון שפיחות דמים. בסוף הפרק (הלכה כג) פוסק הוא מימרא של רב וברייתא בעירובין(מה,א)
"נוכרים שצרו על עיירות ישראל-אין יוצאין עליהן בכלי זיינן ואין מחללין עליהן את השבת...במה דברים אמורים? כשבאו על עסקי ממון.אבל באו על עסקי נפשות יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת,ובעיר הסמוכה לספר-אפילו לא באו על עסקי נפשותאלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת"בעתיקו דין זה משנה רבינו את הלשון כך:"אם באו על עסקי ממון,אין מחללין עליהן את השבת ואין עושים מלחמה,ובעיר הסמוכה לספר-אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש וכו" בהכניסו את המונח מלחמה משמיענו כמה דברים ומהן:
א)גם איסור שפיכות דמים הותר להציל את הנצורים.
ב)היציאה למילחמה עצמה מגבירה את הסכנה שהרי היא מקרבת את העימות עם האויב,ומכינסה לתוך זירת הסיכון את כל אלו הבאים להציל.אפילו ניתן לברוח מפני הסכנה,הותר לצאת בשבת בכלי זיין נגד הצרים. הואיל וכלל ביחד מלחמה עם שאר ההצלות,למדנו שחייבין להציל גם אם על המצילים להסתכן קצת.
ג)היתר הלחימה בשבת הינו הרבה יותר רחב מפיקוח נפש. ההתר של פיקוח נפש מסתיים בגמר ההצלה,כלומר, עברה הסכנה חזרו כללי השבת למקומן.לא כן במלחמה:"מפי השמועה למדנו עד רדתה",זאת אומרת,אפילו הצליחו להציל את הנוצרים או המותקפים ולהבריח מעליהם את האויב,עדיין מותר בשבת לרדוף אחרי הכוחות העויינים להביסם לגמרי ולכובשם.
בהמשך ההלכה קובע הרמבם:"ומצווה על כל ישראל אחיהם שיכולין לבוא לצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם מיד הגויים בשבת, ואסור להם להתמהמה למוצאי שבת." הרי שמלחמה זאת היא מלחמת מצווה, והיא היא עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם.
מצווה זאת מחייבת את,"כל ישראל" ואינה תלוייה במלך,ואפילו בגולה חלה מצווה זו שהרי אמרו בעירובין(מה,א) שנהרדא דינה כעיר העומדת על הספר."
העתקתי חלק מדבריו של הרב רבינוביץ כי לוקח לי הרבה זמן להקליד לפני שהוא מביא את מה שכתבתי הוא מצטט מהרמבם בהלכות תענית(ב,ג) מה זה עזרת ישראל מיד צר:"הצרת שונאי ישראל כייצד?גווים שבאו לערוך מלחמה עם ישראל,או ליטול מהם מס,או ליקח מידם ארץ,או ליגזור עליהם שמד אפילו במצווה קלה".
הנקודה מהלכות שבת שהוא מביא ,זה שכל ישראל שיכולין להגיע חייבים להגיע, ולעזור לאחיהם שבמצור , למרות שבמלחמה זאת יש ספק פיקוח נפש שלך ספק שאפילו אפשר להגיד שהור וודאי, ולמרות הכל אתה מצווה לצאת ולהציל את אחינו שבמצור כלשונו:"ומצווה על כל ישראל שיכולין לבוא לצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם מיד גויים בשבת, ואסור להם להתמהמה למוצאי שבת".
מה הרב אומר על זה?
מביא את ההסבר למה לשיטתו יש בדורנו אנו מלחמת מצווה, הוא מסביר
זאת עי הגמרה בדף מה בערובין על נוכרים שצרו על עיירות ישראל בשבת,
והוא מביא את דברי הרמב"ם בהלכות שבת כדי להסבירר את שיטתו:
הבאתי חלק מדבריו.
"בפרק שני בהלכות שבת דן רבינו בענייני פיקוח נפש הדוחה את השבת ושאר כל המצוות,חוץ מעבודה זרה,,גילוי עריון שפיחות דמים. בסוף הפרק (הלכה כג) פוסק הוא מימרא של רב וברייתא בעירובין(מה,א)
"נוכרים שצרו על עיירות ישראל-אין יוצאין עליהן בכלי זיינן ואין מחללין עליהן את השבת...במה דברים אמורים? כשבאו על עסקי ממון.אבל באו על עסקי נפשות יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת,ובעיר הסמוכה לספר-אפילו לא באו על עסקי נפשותאלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת"בעתיקו דין זה משנה רבינו את הלשון כך:"אם באו על עסקי ממון,אין מחללין עליהן את השבת ואין עושים מלחמה,ובעיר הסמוכה לספר-אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש וכו" בהכניסו את המונח מלחמה משמיענו כמה דברים ומהן:
א)גם איסור שפיכות דמים הותר להציל את הנצורים.
ב)היציאה למילחמה עצמה מגבירה את הסכנה שהרי היא מקרבת את העימות עם האויב,ומכינסה לתוך זירת הסיכון את כל אלו הבאים להציל.אפילו ניתן לברוח מפני הסכנה,הותר לצאת בשבת בכלי זיין נגד הצרים. הואיל וכלל ביחד מלחמה עם שאר ההצלות,למדנו שחייבין להציל גם אם על המצילים להסתכן קצת.
ג)היתר הלחימה בשבת הינו הרבה יותר רחב מפיקוח נפש. ההתר של פיקוח נפש מסתיים בגמר ההצלה,כלומר, עברה הסכנה חזרו כללי השבת למקומן.לא כן במלחמה:"מפי השמועה למדנו עד רדתה",זאת אומרת,אפילו הצליחו להציל את הנוצרים או המותקפים ולהבריח מעליהם את האויב,עדיין מותר בשבת לרדוף אחרי הכוחות העויינים להביסם לגמרי ולכובשם.
בהמשך ההלכה קובע הרמבם:"ומצווה על כל ישראל אחיהם שיכולין לבוא לצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם מיד הגויים בשבת, ואסור להם להתמהמה למוצאי שבת." הרי שמלחמה זאת היא מלחמת מצווה, והיא היא עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם.
מצווה זאת מחייבת את,"כל ישראל" ואינה תלוייה במלך,ואפילו בגולה חלה מצווה זו שהרי אמרו בעירובין(מה,א) שנהרדא דינה כעיר העומדת על הספר."
העתקתי חלק מדבריו של הרב רבינוביץ כי לוקח לי הרבה זמן להקליד לפני שהוא מביא את מה שכתבתי הוא מצטט מהרמבם בהלכות תענית(ב,ג) מה זה עזרת ישראל מיד צר:"הצרת שונאי ישראל כייצד?גווים שבאו לערוך מלחמה עם ישראל,או ליטול מהם מס,או ליקח מידם ארץ,או ליגזור עליהם שמד אפילו במצווה קלה".
הנקודה מהלכות שבת שהוא מביא ,זה שכל ישראל שיכולין להגיע חייבים להגיע, ולעזור לאחיהם שבמצור , למרות שבמלחמה זאת יש ספק פיקוח נפש שלך ספק שאפילו אפשר להגיד שהור וודאי, ולמרות הכל אתה מצווה לצאת ולהציל את אחינו שבמצור כלשונו:"ומצווה על כל ישראל שיכולין לבוא לצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם מיד גויים בשבת, ואסור להם להתמהמה למוצאי שבת".
מה הרב אומר על זה?
הר' רבינוביץ' וכל חבריו עושים הכלאה בין הלכות מלחמה להלכות פיקוח נפש. עיין בספרי "דת הציונות" פרק ו' חלק ב' ותראה שאין מקום לחיבור בין השניים.