שאלות לרב על הדרך הנכונה

בתגובה ל: שאלות לרב על הדרך הנכונה לגבי הבעיה בלהיות דתי לאומי- עצם ההגדרה דתי לאומי היא בעיתית כי היא אומרת שהלאום הוא חוץ מהדת ומכחישה בזה את יסודו של עם ישראל שכל מהותו היא הדת והיא ורק היא הופכת אותו ללאום. הציונות נסתה להגדיר את עם ישראל כלאום ללא קשר לדת ולראות את הדת כענין אישי של כל אדם שאינו מאיים או משליך כהוא זה על לאומיותו. עצם המושג דתי לאומי הוא הסכמה שבהגדרה להגדרת הבסיס של הציונות והסכמה זו אפילו בהגדרה בלבד היא חתירה תחת יסודות התורה (ועובדה היא שלא ארך הזמן והיא גם שנתה לגמרי את התפיסה היהודית של המוגדרים כך וערכים חילוניים נטו הפכו לדתיים וערכים דתיים הפכו למשרתי הלאום. וראה על כך בספר "דת הציונות".

לגבי התיחסות לתורתו ולהשקפתו של הראי"ה קוק- על פי מה שקבלנו מגדולי התורה בדורו של הרב קוק צריך לשמור מרחק מכתביו, כי מוצגת בהם שיטה שעם כל הכונות הטובות שבה מיוסדת על הדמיון ונוגדת את כל מה שקבלנו מרבותינו בענין היחס לרשעים ושמירת המרחק מהם. העובדה שרבים לומדים את כתביו לא משנה כהוא זה מדבריהם של גדולי ישראל וחוץ מזה אותם "רבים" בעולם התורה הם מיעוטא דלא מינכר ובטלים באלף אלפי תלמידי חכמים וברב ככל מוסדות התורה שבהם אין דריסת רגל לכתביו וכל שכן לכתבי תלמידיו ותלמידי תלמידיו. לגבי המשך דרכו- רוב ככל תלמידי תלמידיו אינם ממשיכים את דרכו אם באונס (הרב נריה-ראה מאמר כאן באתר) ואם בפשיעה (החל מבנו הרצי"ה וכלה ברוב אם לא כל תלמידיו)!!.

לגבי בחירה בהשקפה חרדית- המושג קצת מטעה כי החברה החרדית כחברה סובלת בעצמה מהרבה חולאים ופגעים וכשאומרים בחירה בהשקפה חרדית הדברים מובנים כמתן לגיטימציה לחברה החרדית על כל מה שקורה בה וודאי שאין הדברים כך. לכן, בחירה נכונה היא בחירה בחיי תורה ואין חיי תורה בלי "הט אוזנך ושמע דברי חכמים" ואין מנוס כי אם לעסוק ככל שרק אפשר בתורה הקדושה ולהיות קשובים לגדולי התורה שבדור אלה שכל מהותם וצורתם היא נטו תורה בלי אידיאלים מן הניכר ששולבו יחד עם תורה, בלי השקפות זרות הנשמעות מפיהם בשביל לרצות את ההמון על חשבון הכחשת התורה. אבל ודאי שלמרות הכל כציבור אין צבור איכותי יותר מהחברה החרדית על כל מגרעותיה (וכמובן שצריך שמירה כדי לא להיסחף במגרעות אלה).

נשמח לענות לשאלות נוספות או להרחיב מה שצריך הרחבה.

בברכה,יואל.