קושיה נוספת ליואל אלחנן

לגבי שאלתך, מדוע לא קם עד היום מישהו מגדולי ישראל וחיבר חיבור דוגמת "דת הציונות"? שאלה זו אינה קשורה כלל ל"דת הציונות" ויכולה למעשה להישאל לגבי כל ספר שיוצא לאור. כלומר בדיוק כמו שהנך שואל לגבי דת הציונות אפשר לשאות מדוע הרמב"ם לא כתב את "מסילת ישרים" ומדוע החתם סופר לא כתב  את ה"חפץ חיים". והנה ידוע שלכל אחד מישראל יש את חלקו בתורה ואת תפקידו עלי אדמות ומהשמים מעוררים ומכוונים כל אחד לתפקידו הוא ולפעמים זכות הציבור גורמת שיעוררוהו על דבר מסוים ולפעמים להיפך שבעוה"ר נסתם מאיתנו להבין ולהסביר דברים שבדור הקודם היו מילתא דפשיטא לכל אחד. וכתב מרן בעל ה"לשם" (בס' הדע"ה ח"ב דרוש ד' ענף י"ט סי' ב') בשם הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ב פרק לז') שבכל חכם ובכל מחבר השפע הנשפע עליו מן השמים הוא מכריחו להעלות דבריו על הספר והוא ענין הכרחי נמשך אליו מהשם אשר אי אפשר לו לעמוד נגדו ולהסתירו. ע"כ. (ועיי"ש היטב במורה נבוכים).

מעבר לכך סיפר לי הגאון רבי יעקב משה סגל שליט"א ראש ישיבת ברכת יעקב כי מרן הגרא"מ שך זצוק"ל חיפש מאד מישהו שיכתוב ספר כדוגמת "דת הציונות" ואף פנה לגאון הרב הורביץ זצ"ל ראש ישיבת אופקים ובקש ממנו שיעשה זאת ואמר לו אז הגאון הנ"ל כי יצטרך לשם כך לפרוש מן הישבה למשך חצי שנה ואין לו הנמצא מי שיחליף אותו בישיבה, ואמר לו מרן הגרא"מ שך שאם כך לא יעשה זאת.

באשר לציבור החרדי-הציבור החרדי לא נזקק ל"דת הציונות" בשביל לדעת את השקפת התורה הנכונה . עוד כשהיתה הציונות הדתית בחיתוליה כבר הזהירו גדולי הדורות מפניה ומפני תאומתה החילונית אם זה  בגליונות "הפלס" שיצאו לאור בשנותיהן הראשונות של הציונות והמזרחי ואם זה בעשרות ספרים ומאמרים שנדפסו וראו אור ודי לכל חרדי אפילו בקונטרס קטן הכמות ורב האיכות של הגאון רבי אלחנן וסרמן "עקבתא דמשיחא" כדי להבין עד כמה הציונות מכל זוית שתנסה להסתכל עליה עומדת בסתירה מוחלטת ליסודות הבסיסיים ביותר של היהדות (ומקונטרס זה התחילה כל ההתעסקות שלי בנושא כי לא הבנתי איך אדם עם שכל יכול להיות ציוני דתי אחרי שקראתי את הקונטרס הזה). מה שכן ופה ב"ה תרם "דת הציונות" תרומה גדולה גם לעולם החרדי, רוב ככל העולם החרדי לא ידע עד כמה רחוק מגיעה ההשקפה המזרחית ועד כמה נמצאים במרחק הגדול מן האמת גם המכונים חרד"לים וזה דבר שבאמת לא הוסבר עד היום כדבעי ואצל הרבה חרדים חשבו כי הראי"ה קוק  והציבור הדתי לאומי הם שני דברים שלא קרבו זה אל זה ופה פתח "דת הציונות" פתח להבנה כי שרש החורבן הגדול של הציונות הדתית נעוץ דוקא בהשקפה המעוותת שהנחיל הראי"ה קוק לתלמידיו (ובעז"ה עוד יבואר ביתר הרחבה בחלק השלישי של "דת הציונות").

2. לגבי האלטרנטיבה שאני מציב לקהל היעד, ובכן לא מדובר כאן בויכוח בין שתי אסכולות פילוסופיות שיכול להימשך עד אין קץ. העולם לא התחיל בקונגרס הציוני הראשון וגם לא במדינת היהודים של הרצל אלא בששת ימי המעשה בהם ברא אותו הקב"ה יש מאין. כיון שכך, רק הקב"ה הוא מתוה הדרך היחיד בכל דור אלא שכיון שבעוה"ר אנו נמצאים בהסתר פנים גילה לנו הקב"ה בתורתו כי במצב כזה עלינו להטות אזן לדברי החכמים וללכת אחר הדרכתם, וכל המובהק מחברו בחכמה מובחר ממנו לתפקיד הנהגת הדור, אך בראש ובראשונה כל שיטה כל דרך וכל רעיון צריכים לעבור את מבחן התורה הבסיסי ביותר של התאמה לתורה שבע"פ המוסכמת על כולם דהיינו הש"ס והשו"ע. וצריך להבין מאד דבר נוסף חשוב: אין דבר כזה "שיטה" חרדית או השקפה "חרדית". עם ישראל קבל תורה מהקב"ה וכל השקפתו היא על פי אותה תורה. כשאנו אומרים יהדות חרדית אין הכונה ליהדות בעלת תפיסה עצמאית שפותחה על ידה וניתן לה השם "השקפה חרדית" אלא על יהודים החרדים לדבר ה' וחרדים מתוקף כך להיות נאמנים להשקפת תורתו. כלומר, אחרי שתפיסת העולם של יהודי היא אמיתית ומבוססת על תורה ה' הוא נבחן עד כמה הוא חרד שמחשבותיו דיבוריו ומעשיו יהיו בהתאם להשקפתו זו וגודל נאמנותו במחשבותיו דיבוריו ומעשיו והשקפת התורה הם המדד היחיד ל"חרדיותו". לכן, אם יש כרגע מחלוקת בין היהדות החרדית לכל השקפה אחרת הרי סיבת המחלוקת היא מחמת שאותה השקפה אחרת עומדת בסתירה להשקפת התורה. ולעולם המחלוקת ההשקפתית היחידה שישנה הינה בין השקפת התורה להשקפות נכריות שמקורן אינו בתורה"ק. (כמובן שבתחומים מסוימים שבהם אין לנו תפיסה תורנית חד משמעית ייתכנו גם בתוך מסגרתה של תורה השקפות שונות אבל במחלוקת עם הציונות הדתית אין זה נוגע כלל לתחומים אלו).

מה שיש חללים רבים גם בציבור החרדי הוא שוב, לא מחמת אי נכונות תפיסת התורה (ח"ו) אלא משום הבקיעים והסדקים אשר נוצרים בחומת הנאמנות לתורה מתוקף הגלות הקשה והנסיונות המתגברים עלינו בכל יום וכמאמרם ז"ל שבכל יום ויום קללתו מרובה מקללת חברו.

דבר נוסף: אין שיטה ליטאית (יש דרך לימוד שהתפתחה בחלק מהישיבות בליטא אבל זה נוגע ללימוד תורה ולא לעבודת ה') ודרך החסידות כ"עבודת ה'" היא דרך שכבר מזמן לא שייכת למדרגת הדורות האחרונים כפי שאמרו וכתבו בפירוש כבר מזמן גדולי האדמו"רים, וגם אין שיטה ספרדית והכלל הוא שבכל דור ישנם גדולי הדור שהם הרואים את הנסיונות המיוחדים של דורם ובהתאם לזה מנחים מה לקרב ומה לרחק, על מה לשים יותר דגש ועל מה פחות דגש וגם זה באופן כללי. ובאופן פרטי כל אדם צריך למצוא אישיות גבוהה ממנו מבחינה רוחנית שתעלה אותו מעלה מעלה ותנחה אותו מתוך היכרות אישית עמו ואל תאמין בעצמך עד יום מותך הוא כללא רבתא לכל אדם.

לכן, בדיוק כמו שהבסיס לספר דת הציונות הינו השואת האידיאולוגיה הדתית לאומית לתפיסת התורה הרי שבהתברר שאין קשר בין האידיאולוגיה הדתית לאומית לתורתנו הקדושה אזי ממילא מובנת האלטרנטיבה הלגיטימית היחידה: חזרה בראש ובראשונה לתפיסת עולםשל תורה ואח"כ להתנהגות התואמת תפיסת עולם זו. אין מעבר לכך אלטרנטיבה כלשהי!! שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך, אחרי שהתברר כי כל האידיאולוגיה הדתית לאומית היא בבחינת "עונך" לא נותר לנו כי אם לשוב אל ה' אלקיך ולתורתו הקדושה אשר רק היא המרפא לכל תחלואי הגלות ולכל פגעי ונסיונות הזמן.

ומה שתראה כי לפעמים ישנם תחומי התנהגות שבהם אתה רואה יתרון כזה או אחר לציבור הדתי לאומי על פני הציבור החרדי, יתכן כי במבט שטחי נראה כאן יתרון אבל במבט קצת יותר בוחן אין כאן יתרון כלל. וגם כשאכן מדובר ביתרון אמיתי תראה כי הסבה לזה הינה לא מחמת "השיטה" הדתית לאומית אלא מחמת שבתחום מסוים נזנחה דרך התורה בציבור החרדי ופחות בציבור הדתי לאומי אבל בבסיס התפיסתי אין שום קשר בין האידיאולוגיה הדתית לאומית לתורתנו הקדושה וכל מקורה באידיאולוגיה חילונית מבית "מדרשם" של הוגי הדעות הכופרים והמומרים של התנועה הציונית או קודמיהם המשכילים.

בברכה, יואל.