יצא לי לשמוע הרצאה של מישהו ממכור ממאיר נושא ההרצאה "שאלות כפירה - זה מפחיד?" ושם כצפוי וכרגיל, סילפו את דברי חז"ל, העלו את שיטת הרב קוק וגימדו את דברי גדול ישראל.
הדברים נכתבים רק לצורך דוגמה אחת למה שיואל אלחנן כותב ומתריע כל הזמן שהמכון הזה מסלף ומעוות את תורתנו הקדושה (אם מתוך "תמימות" ואם מתוך "יראת שמים ואהבת ישראל").
דוגמה א:
הבנה מסולפת: הרב דסלר זצ"ל במבוא לספרו כותב משפט שבו הוא מתמרמר על העובדה שיש שאלות וכתב הרב "הלוואי לא היו שאלות באמונה...". הפרשן מן המכון הבין וראה במשפט זה שאצל החרדים מפחדים משאלות... אבל נו, מה לעשות כבר שאלו - אז צריך לענות...
הבנה אמיתית ופשוטה למחפש האמת בדברי הרב: הרב דסלר זצ"ל מתמרמר על ירידת הדורות העצומה שדברים פשוטים לא ברורים ליהודים עד כדי כך שהבלי הפילוסופיה המערבית משפיעים עליהם.
דוגמה ב:
הבנה מסולפת: בהגדה של פסח מובא הבן שאינו יודע לשאול וחז"ל הורונו "את פתח לו". הפרשן הבין שזה הבן המועדף עלינו -על הדתיים- מי שלא שואל שאלות...
הבנה אמיתית: בכל המפרשים כולם הבן הזה מתואר בדרגה רוחנית ירודה שאפילו לשאול אינו יודע ולכן צריך ללמד אותו - ואין כאן שום הרגשה של "איזה כיף הוא לא שואל!" בדיוק הפוך! הבן החכם הוא המועדף כיון שהוא שואל ורוצה לדעת שזה הדגש העיקרי - הרצון להבין באמת. וכבר אמר מלכנו על הכופרים למיניהם "אמר נבל בלבו - אין אלקים" הכל מתחיל מן הרגש ונגמר שם.
אין פה שום "פחד" משאלות ושום פחד מאף גוי/יהודי חכם בעיני עצמו, אדרבה, הגמרא מלאה שאלות על תנאים "מנלן?!"! ואפילו על נביאים ואפילו על משה רבנו...! אלא מאי? במכון ממאיר רוצים להציג את עצמם נאורים וחכמים וכמה הם לא מפחדים מכלום. רק הבעיה היא, שמרוב שהם לא מפחדים לשאול שאלות יש להם אחוזי "חוזרי בשאלה" גבוהים עד כדי כך שהם נקראים בגאוה (?) "דתי לשעבר"...