דברי הרב קוק שאין לא תחנם בערבים...

שו"ת משפט כהן (ענייני ארץ ישראל) סימן נח

 

נראה דיש להתיר במלתא דרבנן למכור, ע"פ דרך המכירה של חמץ הנהוגה במקום דחק, ולסמוך דישמעאלים שאינם עע"ז אין בהם איסור של חני' בקרקע. ואם נאמר דאין קנין לנכרי להפקיע מיד מעשר, הי' מקום לומר דלא קיי"ל באיסור המכירה טעמא דמפקיע ממעשר (ועי' תוס' ע"ז כ"א ד"ה הא ולח"מ פ"י דע"ז ה"ג), והעיקר הוא טעמא דלא תחנם, לא תתן להם חניה בקרקע, ובזה י"ל דישמעאלים אינם עע"ז, ודינם כג"ת[כגר תושב], ומותר לתן להם חניה בקרקע.

הודעה זו ללא תוכן

רק בשנת השבע הישמעאלים מאמינים ואז יש להם דין גר תושב ואז אין עליהם ההלכה של לא תחנם ומותר למסור בידם כל א"י.אבל בשאר שני שבוע הם עובדים עבודה זרה ואז חל עליהם האיסור החמור של לא תחנם שלא לתת להם אפילו חבל מא"י.וחוזר חלילה,בשנת השבע הישמעאלים חוזרים בתשובה ומאמינים ובשאר שני שבוע הם הופכים שוב לעובדי עבודה זרה, ושוב חוזר חלילה..

נראה שהוא מתעלם לגמרי מדברי אביו. או שמא נאמר שבכל הקשור לרגש הלאומני, למקורות אין משמעות בעיני הר' צבי יהודה...

דברי הבן הר' צבי יהודה קוק:

"איסור תורה כפול ומוחלט הרי הוא בכל העברת איזה חלק מקרקעה של ארץ ישראל לרשות גויים: מצד אחיזת חניתם בקרקעה, ומצד הפקעתה מקדושת קיומן של המצוות. דין זה חל הוא כמובן על כל רגב, על כל מדרך כף רגל מקרקעה של ארץ ישראל..."

"... מלבד זה עוד מבואר ומשולש הוא איסור תורה זה בביאורו והוראתו של הרמב"ן, 'אביהם של ישראל', על פי התלמוד הירושלמי 'לא תימכר לצמיתות' – 'למי שיחזיק בה ולא ינהוג בה דין יובל עמנו הם הנכרים...', לפי שהארץ שלו יתעלה ואנחנו כולנו גרים ותושבים עמו, ולא יחפוץ להושיב בה אחרים זולתנו, רק בידנו תישאר ואלינו תחזור...". ("בדרך התורה הגואלת" עמ' רטז)

"כל משאל עם אין בכוחו את איסור התורה של "לא תתן להם חניה בקרקע". זהו יסוד של תורה שאינו יכול להשתנות בשום מצב". (שם עמ' שע"א)

 

מזעזע לקרוא את הדברים האלה ולחשוב כמה אנשים הוטעו על ידו וכמה חיים נגדעו באשמתו.

היום כבר ברור שהרצי"ה וחברו הנזיר עשו כטוב בעיניהם בדברי הרב , הם תיקנו מתוך פחד שדבריו יעוררו את האמת לזעוק, ד"ר מוניץ בעבודת הדוקטורט שלו מביא הוכחות למה שהוא קורא איזון ועידון דברי הרב