האדמו"ר זיע"א ראה ברוח קדשו לפני יותר ממאה שנים את האסון שיש לנו היום:
"...אך הציונים התחכמו לרעה הרבה יותר, ונתנו את הלאומיות תמורת התומ"צ, וכמו שאומר מאנדעלשטאם בהמכתב גלוי שלו, אשר לא זהו יהודי מי שמקיים את המצוות, כ"א מי שהוא ציוני אף שאינו מניח תפילין ואינו שומר את השבת ר"ל ועוד ועוד ה"ה יהודי.
ה"שילוח" כתב בשנה העברה, דגם מי שעובר על כל מצוות שבתורה, ה"י, ואף גם מי שהוא כופר בעיקר ר"ל אם הוא לאומי ה"ה יהודי. "המליץ" הביא אז את הדברים הנ"ל ולא הסכים עמו באופן מבהיל כזה, ואינני זוכר איך שרצה הוא להגביל תחום העבירות, אבל בד"כ נכנס בפשרות.
אמנם ה"ואסחאד" עשרה מרקחת ממאמרו של ה"שילוח" באופן כזה, דבצאת ישראל ממצרים ונעשו עם נתן להם משה תורה ומצוות שזה יחזיק את קיום הקיבוץ והחברה להיותם בני דת אחת, ואחרי כן בעת החורבן, כשראו חכמי ישראל אשר עם ישראל מתפזר ומתפרד לארבע רוחות העולם, התחכמו להחזיק את הדת בכמה גדרים וסייגים בכדי להחזיק את קיום החברה, ועתה - הוא אומר - נוכחו לדעת אשר הדת לא יחזיק קיום החברה, כ"א המקום הזה יקח הרעיון הלאומי והוא יחזיק ויקיים את קיבוץ החברה להיות עם.
היוצא מכל מאמריהם של הציונים אנו רואים עין בעין, אשר כל מגמתם ועמלם הוא לעשות ועושים הנחה אצל עם ישראל, אשר כל עניין התורה והמצוות הם רק עצה להחזיק את הקיבוץ ולא חובת הגוף, אשר רעיון זה בנקל שיונח אצל צעירי עמנו שהמה כלים מוכנים לרעיון כזה. וכשמתאמת אצלם הרעיון הזה ממילא נעשו בעיני עצמם פטורים לגמרי מהתומ"צ, בחשבם שא"צ להעצה ובפרט כשיש אצלם עצה אחרת במה להחזיק את הקיבוץ, ומסבירים לעצמם דאילו יצוייר אם הי' רק יהודי א' בעולם א"צ לקיום התומ"צ רק באשר שיש רבים, יוסף ה' עליהם, צריכים לתומ"צ לעצה בשביל קיום חברתם. ועתה הלאומיות מחליף את מקום הדת והיא העצה להחזיק קיום החברה.
ואחרי הנחה זו הנה הנכנס בחברת הציונים איננו חושב את עצמו למחויב כלל בקיום התומ"צ, וממילא אין לקוות שגם לעת מן העתים ישוב אל התומ"צ, וגם אם תכתוש אותו במכתשת לא ישוב בתשובה באשר לפי חשבונו הוא יהודי כשר אחרי שהוא לאומי נאמן. "
(אגרת קודש קכב, ד' שבט תרס"ג)