אני קורא לא מעט ספרות בנושא של היחס של גדולי התורה בציבור החרדי למדינה – בעבר ובהווה ואני רואה שיש 2 מגמות עיקריות להתנגדות למדינה:
1. המדינה פסולה כיוון שאיננה מתנהלת ע"פ ההלכה, ראשיה ומנהיגיה עוברי עבירות' כופרים וכו' וכו'
2. סיבה יותר עקרונית: יש איסור חמור להקים מדינה או שלטון יהודי כלשהו עד לבוא המשיח (מטעם שלושת השבועות?) היה מי שאמר ואשמח לקבל מקור כי גם אם החפץ חיים יהיה ראש ממשלה גם אז יתנגדו למדינה.
כמובן שיש נפקא מינא גדולה בין שני טעמים אלו ולא קרב זה אל זה..
אשמח אם מישהו יוכל להרחיב בעניין זה – מהו הטעם העיקרי , מהו היחס ביניהם והאם יש שיטות שונות בעניין (עמדות שונות)
תודה