שלום רב
בשבת ניסיתי להעלות את העובדה שנעשו עוולות מצד מקימי המדינה כלפי העדה המזרחית אבל חלק מחברי טענו שמדובר בלשון הרע שאלתי היא האם ניתן להוכיח עוולות אלו (עובדות על עולים חדשים דתיים שהושמו בקיבוצים וכדומה) האם מדובר באמת בלשון הרע ומה הטעם בלהכיר ולדבר על עוולות אלו במידה ואכן נעשו? ואולי בגלל שהייתה כוונה טובה מבחינת הציונים (ליצור "צבר" חדש יש להתייחס לכך בסלחנות?
בברכה
גיורא
http://www.yoel-ab.com/katava.asp?id=164
(וראה תגובת יואל אלחנן שם)
התגובה "עוד על ראשית צמיחת גאולתינו"
ילדי טהרן מאשימים מאת רבי משה שנפלד ז"ל.
אני חושבת שדמות הצבר היא דמות שרצו לעצב אותה שהאנשים שקמה המדינה יהיו אותו הדבר,וללא אלוקים !
להוציא את התורה ואת הקב"ה מעמ"י ! (חס וחלילה)!
האם אלו שטענו שזה "לשון הרע" מזדעזעים גם כאשר מדברים לשון הרע על עובדי השם, על ציבור היראים לדבר השם, או שרק לשון הרע על אפיקורסים מפריע להם?
ישנו סיפור ידוע על גביר שאירח בליל שבת בביתו מספר אורחים לסעודה. לפתע גילה כי אזל היין בקנקנים המונחים על השולחן. הוא אחז נר בידו והורה למשרתו הגוי ליטול קנקן אחד ולרדת עמו למרתף כדי להביא משם יין נוסף מן החבית.
אחד האורחים טען כנגדו כי אילו היה הוא נוטל את הקנקן ומביא את היין ואילו המשרת הגוי היה אוחז בנר היה הדבר פחות חמור מבחינה הלכתית כי היין לא היה הופך ליין נסך עקב מגע הגוי והוא היהודי לא היה נכשל בטלטול הנר הדולק בשבת (לא נדון כעת בנושא האם מותר לגוי לטלטל את הנר עבור היהודי).
לידיעתכם גם במצוות שמירת הלשון יש פרטי הדינים למעשה שניתנו לנו ומי שאינו מברר ולומד אותם בספרי ההלכה של שמירת הלשון שיצאו לרוב בימינו יכול להגיע, בדומה למשל שבסיפור דלעיל, למצב שינהג היפך ההלכה ודעת תורה וידון לכף חובה וידבר לשון הרע על מי שהוא חייב לדון לכף זכות ולהיפך ידון לכף זכות וישבח ויפאר את מי שלפי ההלכה צריך לדון לכף חובה ולגנות.
כך הגענו למצב שבחוגים הד"לים מכבדים את הרשעים ומחפשים כל זיק של זכות שיכולים על מעשיהם הנלוזים ואם למרות כל המאמצים לא מצליחים, אזי טוענים שלא הם (בן גוריון ושו"ת) אלה שפעלו למעשה את כל הרשעה הזו הקשורה להקמת מדינה שלא על פי דרך התורה, אלא שזה בעצם פעלו של הקב"ה שהוא עושה כל הנעשה בעולם. ואילו כלפי החרדים ש"גרמו" לדעתם להתנתקות שוכחים הם את הקב"ה עושה כל הנעשה בעולם ולא פוסקים הם מהאשמותיהם המוטחים כלפי הציבור ה"גרוע" (כך הוא הרושם המתקבל מדבריהם) ביותר בעם ישראל.
אנא פתחו ועיינו בספר הלכות שמירת הלשון כלשהו ותגלו דברים שיפתיעו אתכם בנושא זה למעשה - את מי לדון לכף זכות ולהיפך.
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק א משנה ו:
והוי דן את כל האדם לכף זכות - עניינו, שאם יהיה אדם שאינו ידוע לך, לא תדע האם צדיק הוא או רשע, ותראהו עושה מעשה או אומר דבר, שאם יפורש באופן מה הריהו טוב, ואם תפרשהו באופן אחר הרי הוא רע - פרשהו כטוב, ואל תחשוב בו רע.
אבל אם היה איש ידוע שהוא צדיק, ומפורסם במעשי הטוב, ונראה לו מעשה שכל תכונותיו יורו על היותו מעשה רע, ואין להכריע בו שהוא מעשה טוב אלא בדוחק רב מאד ובאפשרות רחוקה - צריך לפרש אותו כטוב, הואיל ויש צד אפשרות להיותו טוב, ואין מותר לחושדו, ועל זה יאמרו: "כל החושד כשרים לוקה בגופו".
וכן אם היה רשע ונתפרסמו מעשיו, ואחר כך ראינוהו עושה מעשה שראיותיו כולן מורות שהוא טוב, ובו צד אפשרות רחוקה מאד לרע - צריך להשמר ממנו, ולא להאמין בו טוב, הואיל ויש בו אפשרות לרע, אמר (משלי כו, כה) "כי יחנן קולו אל תאמן בו, כי שבע תועבות בליבו".
ואם היה בלתי ידוע, והמעשה נוטה אל אחד משני הקצוות - צריך בדרך המעלה שידון לכף זכות, איזה משני הקצוות שתהיה.