וכי 'אני' אמרתי מה שכתבתי?! ומה לעשות שכך אמר הגר"א כעדות תלמידו המובהק ר' חיים מוולוז'ין? וחוץ מזה, מה הקשר בין הענין ההלכתי לעצם העיון בחכמת האמת? אין קשר בין הדברים. והפוך, דוקא לגבי מה שכבודו כתב "ולכן פוסקים דעת האר"י שהרי קיבל תורתו מאליהו זכ"ל" דוקא זה לא מקובל כלל כי לא בשמים היא ולא חסרים ספרי כללים על הש"ס שמעמידים את האריז"ל בדרגת פוסק בענינים הלכה -לרבות פשט- למרות שמרותו בקבלה ללא עוררין (ועכ"ז שיש שחלקו עליו בענייני הלכה). ראה לדוגמה בשו"ת אגרות משה אורח חיים ח"ד סימן ג: "הנה פשוט שהקבלה תכריע הוא ס' הזוהר והתקונים שהם דברי תנאים אבל כתבי האר"י ופע"ח אף שגדול מאד, הוא כאחד מכל הפוסקים שרשאין לחלוק עליו אף בדברי הקבלה ולא לנו יתמי דיתמי לומר מי גדול ממי לכן אין דבריו מכריעין יותר מכל רבותינו" ועיין שו"ת שבט הלוי חלק א סימן ב כתב לבאר מתי דנים ומסתמכים על הנהגות והלכות מן הקבלה. ושו"ת יביע אומר ח"ב אורח חיים סימן כ"ה סעיף יד: "שאף לד' מרן הב"י (סי' קמא), שדברי הזוהר הם עיקר, אף במקום שהפוסקים לא כ"כ. היינו דוקא במקום שמבואר בזוהר שחולק על הפוסקים, אבל כשרבני המקובלים חולקים על הפוסקים, הלכה כהפוסקים. כשם שכן הדין כאשר הזוהר חולק על הגמרא, שהלכה כהגמרא. אלמא שהפשט עיקר. וכ"ש לד' הרדב"ז (סי' פ), שכל דבר שמבואר בגמרא או באחד מן הפוסקים, אפילו שיהיה בהיפך ממ"ש בספרי הקבלה, אני מורה בו, ולא אחוש למ"ש בס' הקבלה..." והרדב"ז כידוע היה מקובל גדול ויש ראיות שהאריז"ל קיבל בהתחלה תורה ממנו גם בסוד. כך מה שכתבתי זה לא אני אלא גדול ישראל וזה מאד פשוט להגיד מה שאמרו, כי שהמוח ישר ממילא הכל מסתדר, גם שלא מבינים.
אלא מאי? כבודו לא הבין אותי. כונתי היה, שכאשר באים לעקור את ההלכה תוך הסתמכות על הקבלה, טענה זו שאומנם עפ"י הפשט זה אסור "אבל עפ"י פנימיות זה מותר" - זו טענת הבל וריק כי לא שייך שיהיה סתירה בין הפנימי לחיצוני ועל זה דיברתי. לכן לצורך דוגמה: שהראי"ה קוק מתחבר לרשעים כדי לברר ניצוצות - זו טענה שכל הפוסקים וחכמי הקבלה דחו מכל וכל.
מקוה שעתה הייתי ברור, בברכה