נודע לי כי מתנהל כעת, מסע של ביקורת והאשמות כנגד מחדלי הנהגת הציבור הד"ל מצד קהלם. הן מהפן הפוליטי - ירידה באחוז חברי הכנסת שלהם וירידה בכח השפעתם על הציבוריות הישראלית במדינה. ומפן נוסף - הכשלונות שלהם במניעת ההתנתקות וכיוצא בזה. כל זאת עקב התנהלות הזויה ולא אפקטיבית.
נזכרתי במה שקראתי אודות הויכוחים בשנותיה הראשונות של המדינה, בין הנהגת הציבור החרדי לכל גווניו, שגדולי הדור - חכמי התורה הם שמחליטים וקובעים בכל - גם בפוליטיקה. ולעומתם טענו ראשי המגזר הד"ל כי הרבנים הסגורים בהיכלי התורה מבינים בשאלות הלכתיות בכשרות וכיוצא בזה, ואילו בפוליטיקה - דעת בעלי בתים "הוכחה" לדעתם כעדיפה כיון שהם מעורבים ומעורים יותר בקרב הציבור הרחב.
שנים עברו על כל מאורעותיהם ותלאותיהם וימים הגידו לאן מובילה דעת בעלי בתים, ואפילו פקחים ושומרי מצוות ככל שיהיו.
נ.ב. גם בציבור החרדי היו עסקנים ופוליטיקאים אשר מעדו ונטו לפעול על דעת עצמם ולרוב נכשלו ביוזמתיהם העצמאיות. אך באופן עקרוני כולם שם מסכימים כי ההנהגה צריכה להיות בידי גדולי הדור.
(בדברים אלו אני מקדימה התקפות של דברי התרסה כנגד דברי העשויים להכתב למקרא דבריי הקודמים.)