שיעורי נהיגה לבנות ומקור

ובראשם הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר שליט"א בעל שבט הלוי האוסר זאת [שו"ת שבט הלוי חלק ז' סי' יא'] הן מטעמי צניעות והן מטעם שבדר"כ דרכן של נשים בשעת דחק ולחץ כגון אלה המצויים לעתים קרובות בדרכים להגיב בצורה שיש בה משום חשש סכנה להן ולשאר המשתמשים בדרך. כמותו פוסק גם בעל המשנה הלכות (רבי מנשה קליין שליט"א) בחלק יב' סי' ש' וז"ל:

"וכיון דבדרך נמי בעי צנועות ודאי שאינו מדרך צנועות להיות אשה נוהגת וצריכה להסתכל על הדרך בכל פינות וגם אחרים צריכים להסתכל עליה ועל מעשיה ותנועותיה ולפעמים גם מתגלות זרועותיה בשעת הנהיגה שפושטת ומכנסת ידיה לסימני הנהיגה כידוע ועוד יותר מזה והרבה יש לדבר בזה בזמנינו שיוצאת לקאנטריס ושאר מסעות ונשים נוהגות וכיוצא בזה וד"ל". ע"כ.

 

ולענ"ד שיייך עוד חשש והוא שלעתים מצוי שבשל תקלה ברכב לא ניתן להמשיך בנסיעה וצריכים להשאר בצידי הדרכים ומצוי שעוצרים אנשים להציע עזרה ולפעמים הם אינשי דלא מעלי ויכול הדבר להביא לידי מכשול.

 

עכ"פ אין דעת כל הפוסקים לאסור ומה ששווים כולם הוא בכך שלא ילמדו נהיגה לא הבנים ולא הבנות בזמן נערותם (רווקותם) אלא רק לאחר נישואיהם וגם זה כדי למנוע כמה וכמה מכשולות הנגרמים מהחזקת רשיון לרכב אצל צעירים וצעירות. ובכגון דא צריך להועץ במורה הוראה מובהק ולקבל ממנו הוראה למעשה ואשרי המקפידה והשומרת על צניעותה אשר בדורנו שהפריצות גואה ומחריבה אין קץ לשכרה.

 

בברכה, יואל.