כבודו כנראה אינו מכיר את יסודות המזרחי ולכן רואה לנכון לטפוח על שכמם על הצלת אחב"י מתהומות החילוניות. אפתח במעשה המובא בילקוט דעת תורה [שבסוף קונטרס עקבתא דמשיחא למרן הגה"ק רבי אלחנן וסרמן הי"ד] סי' כז' וז"ל: "פסיה שרשבסקי ע"ה שעלתה כמעפילה העלתה לפני רבנו החזו"א על נס את אהבת ישראל שגילו יהודים חילוניים לגבי המעפילים. רבנו הקדוש לא ענה לה מאומה. לאחר שיצאה אמר לר' משה חיים אקון ז"ל: "לא עניתי לה, חששתי שלא תקבל את דברי מרוב התרגשותה. לך אגיד. וסיפר רבנו הקדוש את המעשה שארע בראדין. מעשה ביהודי זקן גלמוד שנפל לתוך בור ביום שלג ושבר את רגלו. נמצא יהודי בעל רחמים שהכניס את הזקן לתוך ביתו רפאו וסעדו עד שהחלים ושב לאיתנו. פגש פעם מרן החפץ חיים יהודי זה ואמר לו: מחלקך יהא חלקי שגמלת חסד עם אחיך העברי. אמר לו אותו איש: אל תקנא בי רבנו, אני האיש שחפרתי את הבור ולא כיסיתיו... כך גם יש להעריך את אהבת ישראל של החילוניים".
והוא הדין והם הדברים בנידון דידן. לו היתה ה"מזרחי" תנועה של יהודים כמעט חילונים הפונה אל החילוני המוחלט ומציעה לו להצטרף אליה אזי היה אפשר לרשום לזכותה כהישג את החילונים המוחלטים שהצטרפו אליה והפכו לדתיים למחצה לשליש או לרביע. אבל המזרחי התחילה כתנועה של אנשים חרדים ופנתה אל הציבור החרדי מנער ועד זקן טף ונשים להצטרף אל שורותיה בטענות שוא ומדוחים כי הם ישפיעו מרוח היהדות על התנועה הציונית ואנשיה. ומי הם כיום אלה שהמזרחי נאבקת שישארו בחיק היהדות ולו באופן המינימלי ביותר?? לא אנשי השומר הצעיר, ולא הצעירים המומרים של בית"ר ושאר תנועות הציונות וארגוניה אלא חניכיה וצאצאיה נכדיהם וניניהם של אותם חכמים בעיניהם שהתעלמו מאזהרות גדולי ישראל והלכו כבהמה בבקעה אחרי התנועה הציונית. אותם נאבקת המזרחי לשכנע להחזיק ולו באצבע קטנה בלבד את היהדות [וגם זה לא כל כך בהצלחה]. כלומר- התנועה שחרתה על דגלה להציל את החילונים מחילוניותם עוסקת כיום בשמירה על חניכיה לבל יהפכו הם עצמם לחילונים ובדיוק כאותו האיש שלכאורה מציל אדם מן הבור אבל האמת היא שהוא עצמו חפר את הבור וגרם לנפילת חבירו בתוכו. החינוך הקלוקל של המזרחי הוא זה שהוליד מציאות זו שחניכי המזרחי הטובים ביותר פוסחים על שתי הסעיפים והפחות טובים [שהם הרוב] מדשדשים בין חילוניות ליהדות או משלבים ביניהן בהתאם למצב הרוח...
כשהר' קוק הקים את מרכז הרב היא היתה ישיבה לכל דבר. תלמידו הר' נריה כבר נאלץ על כרחו להכניס בישיבתו לימודי חול [למרות שהתבטא כי שערות יצמחו על כף ידו לפני שיהיו בישיבתו לימודי חול] ולו כבר לא היו תלמידים. ולפני כשלש שנים כשציינו בצה"ד עשור לפטירתו הלכה בתו לספר לתלמידי ישיבות תיכוניות על אביה!! לא גדולי תלמידיו כי אם בתו!! האם זה מצב שיש לברך עליו או להתפעל ממנו?.
הרי מבהיל לחשוב מה היה קורא אם היו מסכימים גדולי ישראל עם שיטת המזרחי. פשוט הוא שלא היה נשאר מתורתנו ומלומדיה ח"ו שריד ופליט וא"כ המזרחי לא בנתה בעבר ולא בונה בהווה שום דבר רוחני אלא החריבה חורבן גדול בעבר ומנסה ללא הצלחה לשקם את החורבות בהווה אך מבלי שעמדה כלל על טעותה ועל הסבות האמיתיות להתדרדרותה.
והרבה יש עוד להאריך בזה אך דומני שהעקרון הובן.