אכן יש לך בעיה, אפרים היקר.
עם כל הצער שיש מבחינה רגשית סביב מותו של הר' מאיר כהנא ואח"כ גם מות בנו ורעיתו בדמי ימיהם צריך לדעת באופן ברור (וחבל שגם אחרי קריאת הספר "ויואל משה" זה לא ברור לך...):
דעותיו של הר' כהנא היו דעות כוזבות ופסולות. הן היו מבוססות על דעותיו של האפיקורס שונא היהדות ולדימיר ז'בוטינסקי (שהר' כהנא מכנהו בתואר: "ענק החשיבה") והנסיון של הר' כהנא להוסיף לדעות אלה נופך תורני נעשה דרך הדמיון אם על ידי גילוי פנים בתורה שלא כהלכה ואם ע"י התבוננות במציאות דרך מסך עבה של דמיונות הרואים את מציאותנו כאילו היתה בימי דוד המלך...
כך שבין דעת התורה הצרופה של גדולי ישראל בענין הציונות ובראשם מרן הגה"ק מסאטמאר בספרו "ויואל משה" לבין דעותיו הכוזבות של הר' כהנא ובנו בנימין זאב (על שם הרצל??) כהנא הי"ד אי אפשר לחבר כי תורה לא מתחברת עם דעות חיצוניות כל שכן שמקורן במוח חולני של מומרים ואפיקורסים.
לגבי מה שכתבת בסוף דבריך, אני מסופק מאד ואין לי כמעט ספק שאילולי היה הר' כהנא חי היום היה מתאמץ עוד יותר להכנס לבית הכסא בירושלים (עיי' ערך ברוך מרזל) כדי להציל...ולהשפיע...ולעורר...ועוד שאר סיסמאות שיש בהן כדי למשוך לבם של צעירים וקלי דעת (שאני בעבר בעוה"ר הייתי אחד מהם) אבל רחוקות הן מדרכה של תורה ועוד יותר מדעתה של תורה.
ויש הרבה מה להאריך בזה אך ב"ה שכבר כמעט ונשכחו רעיונותיו ומעט מאד נמשכים אחריהם.
בברכה, יואל.