- או לפחות אינה מודגשת כראוי כל דין מלחמה (כיבוש א"י, מלחמת עמלק, מלחמת הרשות) אינו נוהג אלא בזמן הסנהדרין וע"פ מלך וכו' (אינני מתייחס בזה להתארגנויות ופעולות של הגנה עצמית כשהמצב מחייב זאת. היו פעמים יוצאות דופן שפעולות אלו נתמכו בשעתם ע"י גדולי ישראל). כל יציאה למלחמה מסכנת יהודים, גם מי שלא שותף למלחמה. רק להנהגה חוקית בעלת תוקף של כלל ישראל ישנה הסמכות להחליט אם לסכן את העם ע"י יציאה למלחמה אם לא. סמכות זו מוקנית רק לסנהדרין ולמלך, או ע"פ נביא. אנו בגלות ואין לנו נביא וחוזה כך שהאיסור לפתוח במלחמה (שאינה צורך הצלה מיידית וכנ"ל) הוא ברור לכל גם ללא שלשת השבועות. הקמת מדינה - ועאכו"כ בזמן שישנה התנגדות מקצת האומות לכך - כמוה כהכרזת מלחמה. מה גם שמקימי המדינה הם מחללי שבת וכופרים בעיקר החשודים על שפיכות דמים ואצ"ל שאין להם כל סמכות הלכתית להכניס יהודים בסכנה. למסקנה זו אין צורך להגיע לשלשת השבועות, כבר כתוב בתורה "לא תרצח". אולי החידוש בשלשת השבועות הוא העונש "הריני מתירכם כצבאות או אילות השדה", או אולי הוצרכו השבועות היכן שאין התנגדות האומות ואכ"מ. ברור אם-כן שהטיעון "שלשת השבועות זה 'רק' אגדה ולא הלכה" הינו נסיון עלוב להסיט את הנושא והוא מתעלם מהשאלה האמיתית.

אבי ,  מרכז,   (י"ד אלול )