"הבריגדה היהודית" – מרידת הציוניזם בשבועה השניה שהשביע הקב"ה את עם ישראל שלא להתגרות באומות: על התנהגותם התת-אנושית של ראשי הציונות, במניעת ההצלה של מליוני היהודים בשואה נכתב כבר רבות. את נקודות השיא בהתנהגות זו ניתן לראות א. בהכשלת הצלת למעלה מ- 800 אלף יהודי הונגריה ועוד 200 אלף מהסביבה, כאשר אחת הדמויות הבולטות בהכשלה זו הוא מי שהיה לימים פקיד במשרד האוצר במדינת ישראל - י. קסטנר וכאשר הוא הואשם ב"משפט קסטנר" הידוע, עשו הבג"ץ וממשלת ישראל יד אחת לזיכויו, כיון שהאשמתו משמעותה היתה האשמת כל ההנהגה הציונית במניעת ההצלה ועל כך נכתב הספר "כחש" של בן הכט. ראשי הציונות ובראשם נחום גולדמן, נשיא הקונגרס היהודי העולמי, עלו אליו לרגל כדי שיצנזר את חלקם בהאשמה זו. גם לאחר שהוא צנזר מעט את הספר והשמיט מסמכים על מעלליהם, הצנזורה בארץ מנעה במשך שנים את הופעתו של הספר כאן בארץ. ידועים מעשי ההשתקה של השואה בזמן אמת על ידי ראשי הציוניזם וכבר הובאו על כך הוכחות בספרנו (ראה גם ב"כחש", עמ' 99 - „פרופ. אקצין -הציונים, הסוכנות היהודית והג'וינט נמנעו מלפרסם בעתונות האמריקאית את דבר השמדת היהודים”). במשפטו של קסטנר הוכח גם בעליל, שהוא העיד לטובתו של רב-המרצחים קורט בכר במשפט נירנברג ובכך הצילו מחבל התליה. ב. התנאי הבסיסי להצלחת השמדתם המהירה של ששת המליונים, היה שיתוף פעולה עם רצח זה על ידי "גייס חמישי" מתוך העם היהודי עצמו, כפי שהודה פון ויסליציני קולונל הס.ס. „שיטתנו היא להשמיד את היהודים באמצעות עצמם. אנו מרכזים את היהודים בגיטאות- באמצעות היהודים: אנו מגרשים את היהודים – על ידי יהודים: ואנו ממיתים אותם בגאז-בידי היהודים” (כחש, עמ' 109). כל המחקרים שחקרו את הרכבו של "גייס חמישי" זה, הגיעו למסקנה חד-משמעית- ה"משטרה היהודית", ה"קאפוס" ושורפי הגוויות, הורכבו כמעט לחלוטין מתוך שורות המפלגות הציוניות והבונד שהשתייכו ל"משכילים". כך גם כתב י. עפרויקין, שהיה מנושאי דגל הציוניזם וה"השכלה" בספר "קדושה וגבורה אצל היהודים" - „מניין באו לנו אלפי השוטרים המשרתים היהודים של הגרמנים בגיטאות ובמחנות? מאיזה חוגים התגייס צבא הפושעים הזה? על כך מעידים כל ניצולי השואה: מהעולם התחתון היהודי ומחוגי המשכילים...אותם המשכילים בזו מעודם ליהודים ה"חשוכים"...המכות שספגו מידי אותו "נוער הזהב" היהודי, היה בכך הרבה מהבוז. הם חשו שכאן לא מבצעים רק מתוך צייתנות את פקודת הגרמנים, אלא שמשקיעים מקצת התמדה ומרץ עצמי במכות האכזריות... אנו איננו מבינים, כי להתפשט מהיהדות, הרי זה לגבי יהודי גם להתפשט מהאנושיות, כי הסרת צלם היהדות מהפנים, יש בה גם משום הסרת הצלם האנושי והערך האנושי...העובדה המתאשרת על ידי כל העדים ורושמי הרשומות, החל מהקומוניסטים והבונדיסטים וגמור בציונים, כי היהודים שנשארו נאמנים לתורה...לא נמצאו במשטרה היהודית, לא היה חלקם בין הקאפס והפלוגות המיוחדות“. לעומת זאת כאמור היחידים שפעלו להצלה של יהודים בכל האמצעים באו משורות היהדות החרדית וכן מעט מתנועת בית"ר. תנועת "חרות" בראשותו של מנחם בגין, מעולם לא ארגנה הפגנות רחוב המוניות (כפי שנהגה כלפי קבלת הפיצויים מגרמניה) נגד מנהיגי הציוניזם, פושעי השואה. ידועים לשמצה דמותו ומעלליו של הקאפו אליעזר גרינבוים בנו של מנהיג ציוני פולין ולימים מי שהיה שר בממשלת ישראל שמואל גרינבוים (אשר על שמו נקרא הקבוץ של השומר הצעיר "גן שמואל"). השנאה הפנאטית שרכש מאביו כלפי היהודים החרדים, הביאה אותו למעשי אכזריות והתעללות מסמרי שיער נגד החרדים אשר היו נתונים למרותו במחנות הריכוז. כידוע, הוא נהרג במלחמת 48, לא על ידי כדור מערבי, אלא על ידי כדור בגבו מאחד מקורבנותיו. ק. קצטניק בספרו "קראו לי פיפל" על אושויץ, משרטט את דמותו של אליעזר גרינבוים, אשר הודות לתכסיסי הלשנה וגילויי אכזריות שהדהימו אפילו את הגרמנים, הוא עלה לדרגת מפקד הבלוק. גם קסטנר חוסל בגלל התנהגותו בשואה ומחסליו נתפסו. מחוגי הציוניזם נשמעת הטענה המתחסדת שאין לשפוט אנשים במצבם, אך זו גם היתה הטענה של הנאצים על מעשיהם, אך מי שחונך כיהודי אמיתי, אינו מסוגל להתמסר לתפקידים כאלו ועוד לנהוג באכזריות כזו כלפי אחיו. מי שמסוגלים לכך הם רק אותם ציוניים ובונדיסטים שחונכו על פי ערכי היסוד החשוכים של הנצרות הפרוטסטנטית, דהיינו, תרבות המערב. ידועים ומתועדים ב"גנזך הציוני" אמירותיהם של הנשיא הראשון חיים וייצמן, רה"מ הראשון ד. בן גוריון ושמואל גרינבוים לגבי הבוז שרחשו כלפי הנספים ועמדתם האיתנה לא להציל את היהודים. ד"ר ויצמן קבע את הקו המנחה לתפיסה פתולוגית זו של קובעי המדיניות הציונית, עדיין לפני שהשואה תפסה תאוצה, בקונגרס הציוני בשנת 1937 - „תקוותם של ששה מליון יהודים מרוכזת על עלייה. מתהומות הטרגדיה, אני רוצה להציל שני מליון נוער. הזקנים יאבדו הם יחכו לגורלם. הם אבק כלכלי ומוסרי בעולם אכזרי. רק ענף הנוער ישאר. הזקנים (=כנראה מגיל 25, שכבר אינם נחשבים לנוער) צריכים לעמוד בכך ולהשלים עם כך“. בשנת תש"ג בתחילת חודש שבט, שימש ד"ר יצחק גרינבוים כיו"ר ועדת הפעולה להצלת יהודי אירופה. הציונים נתנו לחתול לשמור על החלב ולזאב להפוך לרועה של הכבשים. הוא נאם אז בתל-אביב על הנושא "גולה וגאולה" ואמר בין היתר - „למען הצלת הגולה עלינו להקדיש רק את עודף הכוחות ועודף המאמצים המצטברים אצלנו. כשבאים להציע שתי הצעות: הצלת המוני היהודים באירופה או גאולה בארץ, אני בוחר בלי רגע של היסוס את הגאולה בארץ. ריבוי הדיבורים על הטבח, גורם להפחתת התאמצותנו להגדיל את הכח העברי בארץ. אילו היתה כיום אפשרות של קניית חבילות של מזון מכספי "קרן היסוד" (=כאשר רובם של כספים אלו נידבו יהודים חרדים) כדי לשלחן דרך ליסבון, כלום היינו עושים זאת? לא ולא“. אבא קובנר מ"השומר הצעיר" הוכתר בארץ כגיבור לאומי על ידי מפ"ם וכגיבור המחתרת של גטו וילנא על ידי מדינת ישראל, אך חיים לזר בספרו "חורבן ומרד" מתאר את מעשי האכזריות מסמרי השיער שלו לגבי התייחסותו ליהודים בגטו. בסופו של דבר, הוא כותב, הוא סיכם עם המפקד הנאצי גנס וראש המשטרה היהודית דסלר, שתמורת המנעות המחתרת מפעולה, יתנו הנאצים לחברי המחתרת שלו לצאת מהגטו עם חיסולו. הוא כותב - „את שליחי הפרטיזנים מחזיק קובנר מבודדים שלא יבואו במגע עם ההמון בגטו ולא יארגנו קבוצות של יהודים סתם ליציאה ליערות“. רק עם 50 מחבריו מ"השומר הצעיר" הוא יצא מהגטו. גם בתוך היערות ממשיך קובנר למנוע הצלה ולשלוח למוות כל יהודי שאינו נמנה עם חבורתו מ"השומר הצעיר". „התנועה הציונית היתה מהפכה ולכן דנה את עצמה להתנהגות אכזרית כלפי העם היהודי“ (מאמר בעיתון "הארץ", ערב ראש השנה, תשמ"ז). המדינה, שתחילה הוכרה כאמצעי להצלתו של העם מבעיית האנטישמיות שאינו נותן ליהודים להתבולל כרצונם, הפכה למטרה קדושה יותר מהעם עצמו. אמנם, כאשר כבר אי אפשר היה להסתיר את ההשמדה הטוטלית של היהודים, החלו לחוש הנוער הציוני בארץ פגיעה בגאוה הציונית. בארץ החלה תעמולה להקמת "בריגדה יהודית", שכאשר הוקמה, נטלה חלק שולי אם בכלל במאמץ המלחמתי מול הנאצים. אם צעירים אלו היו רוצים באמת לעזור במאמץ זה, הם היו יכולים להטמע בשקט וללא רעש התגרותי מיותר בנאצים, בצבאות בעלות הברית. אמנם להם היה חשוב יותר ביטויי הגאוה והשחצנות של הקמת כוח עברי, כדי ש"נקח גורלנו בידינו". העונש הנקוב בגינה של הפרת השבועה שלא להתגרות באומות – "הריני מתיר את בשרכם ואיילות השדה" לא איחר לבוא. בראשית שנת 44 מתחילה התעמולה וההתארגנות להקמת ה"בריגדה היהודית". התוצאה - באותו חודש, מוצאים להורג 20 אלף מיהודי הונגריה בחסות השלטון שם. יש לציין שבשנת 44 יהודי הונגריה הם הריכוז היהודי הגדול היחידי באירופה, שעדיין אינו סובל מדיכוי הנאצים בגיטאות ובמחנות הריכוז וההשמדה. ב-5.44 ההתארגנות של הבריגדה מגיעה לשיאה. התוצאה –הורטי– מנהיגה של הונגריה, שולח טרנספורט ראשון של יהודים לאושביץ. ב-7-8.44 הורטי מפסיק את המשלוחים – פסק-זמן מאת האלוקים לציונים, שמא ואולי יחדלו הם מהתגרותם בנאצים, אך ב – 20.9.44 מוקמת ה"בריגדה היהודית". התוצאה – באותו חודש הורטי מסולק מהשלטון ואת מקומו תופסת המפלגה הנאצית ההונגרית ומתחילה לשלוח את היהודים ברכבות המוות ב – 15.10.44. כמו כן מתקבלת ההחלטה בספטמבר באותה שנה לחסל את גיטו לודז' הענק ולשלוח את היהודים שם לתאי הגזים. חיסול זה אינו מובן שכלית ונראה כמונע על ידי כוח על-טבעי, כי בתקופה זו הנאצים סופגים מפלות קשות מהמזרח ומהמערב והרכבות ושאר המערך הלוגיסטי ואנשי הצבא הופכים לנחוצים ביותר לשרוד מול כוחות בעלות הברית, ובכל זאת, מופנים רכבות וכוחות צבא להשמדת העם היהודי. אייכמן מציע לתנועה הציונית להפסיק את המשלוח, תמורת 10,000 משאיות וכמויות של מזון, אך ההנהגה הציונית מכשילה מהלך זה, כפי שכותב השליח לתנועה הציונית מטעמו של אייכמן, יואל ברנד, בספרו.

פלוני ,  בני ברק,   (ד' שבט )