רבני הציונות הדתית יונקים את מעמדם וסמכותם מכוח האידאולוגיה הדת"ל. הודאה מצידם בכשלון דרך זו הינה כריתת הענף עליו הם יושבים. משמעות הודאה זו היא שמהיום והלאה אינני גדול הדור, לא רב חשוב אלא עוד איזה אברך ת"ח במקרה הטוב. אז מה אנחנו מצפים מהם? שיתעלו על עצמם ויודו באמת? בשביל גדלות נפש כזו זה הם צריכים להיות גדולי הדור באמת... אז מדוע שהרב אבינר לא יבדה מליבו היתרים שונים ומשונים העיקר לא להודות על האמת?

אבי ,  מרכז,   (ט"ז תמוז )