עדה היקרה- שאלתך חשובה, והטרידה מאוד גם אותי. אך לא דווקא כאשר שיניתי את השקפתי, אלא עוד בסוף תקופת התיכון. תמיד הפריע לי שבנות צריכות כ"כ להקפיד על רמת צניעותן, בגלל אחרים. חשבתי שאם לסביבה קשה לקבל את סגנון הלבוש שלהן, אז העבודה העצמית צריכה להיות שלהם... תמיד נהגו להציג את צניעות הבת, כדבר חיצוני. אך חל בי שינוי גדול, לאחר שהתחלתי להבין ששינוי 'חיצוני' לכאורה בעצמי, הוא בעצם דבר שיכול להשפיע באופן ישיר גם על הפנימיות שלי. מוזר לי לכתוב את זה, אך כך זה התחיל: ניסיתי באותה תקופה ללבוש 'חולצות שלושת רבעי', והרגשתי פתאום כ"כ טוב עם עצמי, היתה לי תחושה שדבר פנימי שבי, יכול פתאום לבוא לידי ביטוי. לא ניתן להסביר את ההרגשה הזאת, אך כאשר עושים את השינוי, מבינים לפתע, שכל הלכות הצניעות של הבת, הם בעצם רק לטובתה... ולאחר שראיתי כיצד הקבלה הזאת השפיעה עלי לטובה, התחלתי לקבל על עצמי גם 'גרביים' וכו'.. ותחושתי היתה שככל שאני מקבלת על עצמי קבלות נוספות בעניין הזה, כך אני מפתחת ומעלה גם את דרגתי הרוחנית. אני מאמינה בכך שהעניין הפנימי שהתחלתי פתאום לגלות בלימודי הקודש, היה קשור גם באופן ישיר לשינוי ה'חיצוני' שבי. לכן אני חושבת שא"א לעשות הפרדה בין שינוי חיצוני ופנימי, אלא הם דברים אשר קשורים ומשפיעים אחד על השני. אני לא יודעת למה התכוונת כאשר ציינת את ה'דקדוקים' בלבוש. אם התכוונת לדברים שהתייחסתי אליהם לפני כן, נראה לי שחשוב מאוד לשנותם, למרות הקושי הגדול. אך אם התכוונת לפרטים שוליים יותר, ייתכן שבאמת אין בהם צורך. רק כדאי שתקחי בחשבון, שאם תרצי לגור בסביבה שמתאימה להשקפת עולמך, לא תרצי להרגיש בה יוצאת דופן. אך גם אני לא מתכננת להחליף את כל בגדי, אלא מה שנראה לי מוכרח. נראה לי שהרבנים לא מחפשים כיצד להקשות על הבת, אלא כיצד לסייע לה לשמור על כבודה. ולכן השאלה היא באיזה צורה מסתכלים על כל העניין. אני אישית קיבלתי על עצמי בתקופה האחרונה להשתדל להימנע מללבוש חצאיות ג'ינס, אף שלכאורה לא ברורה הבעייתיות שבכך. אך אני כן מרגישה שכאשר לובשים אותם, מרגישים יותר כאילו לובשים 'לבוש רחוב' ופחות מכובד, ועובדה שלא היינו הולכות איתם לאירוע מכובד כחתונה. מה דעתך? נ.

נ   (כ"ד אדר )